מתי להפסיק לתת לתינוק בקבוק בלילה?

אם נמאס לכם לקחת את התינוק לסיבוב במכונית, לתת לו בקבוק או לנענע את העגלה בלי סוף, הגיע הזמן שתעצרו את ההתמכרות ותמצאו פתרון אחר. בגיל מסוים הוא לא צריך לאכול בלילה, ויכול למצוא פתרון אחר בכוחות עצמו.

למה חשוב שתינוק ידע להירדם בעצמו, מה נחשב הרדמות עצמאית ואיך כל זה קשור לשנת לילה רצופה? לרוב ההורים ברור שכשאמא יושבת על כדור פיזיו מקפצת עם תינוקה או מנענעת אותו בידיה עד שהוא נרדם זו לא הרדמות עצמאית, לכולם גם ברור שכשאבא עולה על הכביש המהיר כי אחרת הפעוט לא יירדם זו גם חתיכת תלות.

ומה הדין לגבי בקבוק במיטה? האם ילד שנרדם רק כשבקבוק תחוב לפיו (ללא נוכחות מבוגר) נחשב לילד שיודע להירדם באופן עצמאי? ורגע לפני שאתם מצקצקים בלשונכם "מי ההורה שמאפשר חלב במיטה" אני רוצה להגיד שלצורך הדיון הזה שקיפות הנוזל אינה ממש משנה. חלב או מים שניהם אותה צרה. אז מה זה בעצם גורם תלות? ואיך הוא אחראי לשיבוש השינה? גורם תלות הוא בעצם כל עזרה חיצונית שהילד תלוי בה כדי להירדם.

בואו נראה איך זה מתחיל: תחילה התינוק נזקק לעזרה בשעות מסוימות כמו זמני ההרדמות ובאמצע הלילה-מ-2 לפנות בוקר ואילך. ומה מיוחד ב-2 לפנות בוקר? איך נהייתה השעה הזו חביבה על כלל תינוקות העולם? ב-2 לפנות בוקר הורמון המלטונין (הידוע כהורמון השינה) מתחיל להתפוגג מגופינו, וכשהוא הולך הצרות באות. בהמשך, התלות גוברת והתינוק מקצין את מידת ההזדקקות ומחיל אותה על כל יקיצה.

מכיוון שלתינוקות יש מחזורי שינה של שעה, ההורים עלולים למצוא את עצמם ניגשים אל התינוק כל שעה בלילה כדי לעזור לו להרדם. חלק אחד גרוע בסיפור שבעוד מחזור השינה של התינוק הוא בן שעה, של ההורה הוא בן שעה וחצי, וכך ההורה איבד כל סיכוי להנות מחלום טוב. החלק הגרוע הנוסף שלעיתים דינמיקה אכזרית זו סופה ללכת בדרכן של כל ההתמכרויות, כמו הקשות והנוראיות שאתם מעלים על דעתכם.

שתיים לפנות בוקר - השעה המועדפת

יש פעמים שהילד מגיע למצב שבשום אופן הוא לא יכול ללא העזרה אבל הבעיה שהעזרה שהייתה ידידתו במשך כל כך הרבה זמן ועשתה איתו דרך ימים כלילות, כבר לא ממלאת את חלקה בחוזה הלא כתוב הזה. במילים אחרות, היא לא עובדת לו יותר. נוצר מצב שהוא עדיין לא יכול בלעדיה, כאמור – "מכור", אבל היא מצידה "בוגדת" בו ומפסיקה לספק את הסחורה.

ואז מה שקורה לא מעט פעמים, זה שהורים נתקלים במה שאנחנו מכנים "חלונות ערות" - 2 לפנות בוקר והילד ער ובועט עד 4 כאילו אין מחר. במקרה כזה או שההורה מבין את חומרת הבעיה ופונה לייעוץ ועזרה או שעובר ל"סם" הבא. אני מניחה שגם ההורים שמוצאים עצמם על הכביש המהיר לבאר שבע, הגיעו לשם ממקומות תמימים יותר.

לדפוס הפיזיולוגי הזה של התלות יש גם נימוקים וחיזוקים פסיכולוגיים. המין האנושי בכלל, וילדים בפרט, משמרים דפוסים בהתאם למידת הרווח שהם מקנים להם. ילד לא ימשיך לדבוק בפעולה שאין בצידה רווח. הורים רבים לא מבינים שאוכל באמצע הלילה לתינוקות מעל גיל חמישה חודשים הוא מאוד פונקציונאלי עבור הילד אבל לא משמש בהכרח לפונקציה המקורית של השבעת רעב, אלא יותר של הרדמות.

מכורים לבקבוק

תינוקות שנוהגים להירדם עם ועל הבקבוק, בנוסף לאלמנט ההתמכרות, גוזרים מהסידור הזה קופון פסיכולוגי, וכמו שזה נראה כרגע, אין להם סיבה ממשית להפסיק אותו. תחשבו רגע עליכם אנשים בוגרים ששולטים ביצר, מה היה קורה לכם אם לפני השינה הייתם יודעים שבאישון לילה היה מגיע אליכם עד לביתכם שף עם ביצת פברז'ה מעשה ידיו להתפאר - לא הייתם מזנקים מהמיטה ומסתערים על האטרקציה? שלא לומר האטרקציות? האם הייתם דוחים את הביקור ואת האכילה בגלל התזמון האומלל? דילמה אמיתית.

אבל אל חשש לילדים שלכם אין ממש דילמה, הם בניגוד אליכם לא מבינים במחירים הם כרגע בעסקי יצרים. ולייצר שלהם כרגע מתחשק בקבוק. ויש משהו בדבר הנפלא הזה שהוא כל כך נפלא שלפעמים כמו כל דבר נפלא רוצים ממנו עוד ועוד ומכיוון שגאונים ככל שיהיו התינוקות שלנו, שעון עדיין הם לא יודעים לקרוא, אז איך יידעו שהגיע זמן ארוחת השף? לא יידעו. מה יעשו? פשוט יבדקו.

וכך, מדי פעם, עם ידיעתכם או ללא ידיעתכם (לרוב עם ידיעתכם), במקום לסיים מחזור שינה ולהתחיל את הבא שאחריו, הם פשוט מקיצים דרוכים ומונעים מעצמם המשך שינה רציפה. כלומר, איך שלא תסתכלו על זה, לתינוק אין באמת מוטיבציה פנימית להפסיק עם הדינמיקה הזאת, כי הוא ממרומי גילו אינו מתעסק במחירים של המערבולת שהוא סוחב אותו ואת הוריו לתחתיתה.

הוא גם לא ממש יודע לקשור את ההקשרים, הוא לא מבין שאם הוא לא יישן טוב הוא לא יגדל טוב, שמערכת החיסונית שלו שברירית ומזמינה אליה כל וירוס טועה או חיידק זיהומי, הוא לא קושר בין זה לבין מצב רוחו הירוד לפעמים, לחוסר הסבלנות שלו ולחוסר התיאבון שלו. הוא גם לא ממש קושר בין בעיות השינה שלו למבט המיואש/מאוכזב/כועס/נרגן/עייף שנשקף מעיניהם של אמו/אביו.

ללמוד להירדם לבד

כמו כל גורם ממכר לא חיוני, גם בענייני שינה צריך להתנקות, להשתחרר מהאמצעים שלא קשורים להרדמה. ואם אתם לא יודעים מה קשור להרדמה ומה לא, תחשבו על האדם הבוגר למה הוא נזקק (זה ללא הפרעות השינה) כדי להירדם. הוא לא נכנס לאוטו ולא מבקש שיערסלו אותו. הוא פשוט נכנס למיטה (אחרי טקס כזה או אחר) ובתוך המיטה מכבה את עצמו במהלך ה-10-15 דקות הבאות עד הרדמות. זו ורק זו נחשבת הרדמות עצמאית.

כל תינוק מגיל חמישה חודשים, כאשר המערכות הפיזיולוגיות וההורמונאליות שלו מתחילות להתייצב, יכול למצוא את עצמו שם. או לפחות להתחיל לצעוד לעבר המקום הזה בתהליך ניקוי גורמי עזר שכעת הגיע העת לומר להם שלום. התינוקות האלה שילמדו להירדם לבד ללא גורמי תלות, מעבר לאין ספור תועלות ורווחים מובנים וידועים, ירוויחו עוד משהו חשוב שמעט מאוד אנשים יודעים לקשור בינו לבין שינה עצמאית: התינוקות האלה ירוויחו את היכולת להסתגלות טובה יותר במסגרות.

תינוק שיודע לכבות את עצמו ולהרדים את עצמו, זהו בעצם תינוק שיודע להרגיע את עצמו, זהו תינוק שלאט לאט מווסת את האנרגיות שלו, מרגיע את עצמו עד להרדמות. אותו תינוק שרוכש את המיומנות הזו, בחווית למידה הדרגתית וטובה לצד הדמויות המשמעותיות של חייו, יכול אחר כך להחיל את המיומנות הזו בכל מקום ובכל רגע שהוא פוגש תסכול, או נזקק להיפרד מהוריו.

כתבה זו התפרסה ב-ynet בתאריך 07.03.2016